מבחינתי ,קיים כל הזמן מתח בין הרצוי למצוי בנושא מעמד המורה.
המורה במדינה האוטופית הוא בעצם הפילוסוף שתפקידו לשחרר את תבונתו של האדם שקיימת בו בשל היותו אדם (בניגוד לבהמה). המורה=הפילוסוף אינו מעניק דבר אלא מעורר את הנפש מתרדמתה ומדרבן את הנפש להיזכר במה שרדום בתוכה. המחנך =הפילוסוף ימגר את אי הידיעה ואת הבורות וישתמש בכישוריו להדריך ולכוון את התלמיד לקראת האמת. הפילוסוף=המורה אינו מקנה לתלמיד את כושר הלמידה אלא מסייע לו ללדת את החכמה מתוך עצמו. המורה מעניק כלים, מכוון ולא מעביר ידע.
מכיוון שאנו לא במדינה אוטופית, אלא במדינת חוקים- מטרת המורה ב"מדינת החוק" איננה ליילד את התבונה ,המוסר והאמת אלא למשוך את הילדים לאותה דעה שהחוק הצהיר שהיא נכונה. החינוך הוא חינוך חובה מטעם המדינה והנוער חייב בו באופן בלתי תלוי ברצון ההורים.
והמורים מי הם?
מורים ציבוריים שיקבלו את שכרם מהמדינה. המורה הוא שכיר, עובד ציבור . הוא עושה דברם של הרשויות הפוליטיות שממונות עליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה